<h1>שבלי הלקט סימן קכ"א</h1>
<h2>דף קד.</h2>
אמרינן בסנהדרין ארבע מיתות בסופו [ס"ח ע"א] שאלו את ר' אליעזר הכדור והאמום ומשקולת קטנה. ופירש רבינו שלמה זצ"ל כדור, פילוטא מחופה עור ומליאה מתוכה שיער שלאיל בדוחק. והאימום, שלעור הוא כעין מנעל וממלא אותו שיער, ובו היו עושין מנעלין, כגון שעושין רצענין בדפוס שלעץ. ונחלקו בהן ר' אליעזר וחכמים בסדר טהרות [כלים פכ"ג מ"א] בשני דברים, חכמים אומרים אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבלין טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול, דהא איתקש לשק, והאי הואיל וקיבולו נעשית למלאות ולהיות מילוייו בתוכו עולמית לאו שמיה קיבול, ור' אליעזר אומר מקבלין טומאה, דבית קיבול העשוי לימלאות שמיה קיבול. ועוד נחלקו בכדור ואימום דנראה חלל שלהן, דמודו רבנן דמקבלי טומאה דהא איכא בית קיבול, וקיבולו הואיל ונראת חללו דומיא דשק הוא, ופליגי לעניין טבילה, דרבנן סברי מה שבתוכו חוצץ, ור' אליעזר סבר אין מה שבתוכו חוצץ, דכוליה חד כלי הוא. נראה להוכיח מיכן דתורת כלי עליו, דעד כאן לא פליגי אלא לעניין טבילה, אבל כולי עלמא מודו דשם כלי עליו. ומורי ר' יהודה אחי שיני נר"ו פירש דדווקא אותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים, דנראה חלל שלו, חשוב כלי אבל אילו הכדורין שלנו אפילו כלי לא חשיבי, ומחשבת השחוק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי. מכל מקום בין שיש תורת כלי עליו בין שאין תורת כלי עליו נראה שאסור לשחק בו לטלטלו בשבת ויום טוב, שהרי אין צורך בטילטולו, ואפילו לכסות בו פי צלוחיתו אינו ראוי, דהא מימאיס על ידי ששוחקין בו ומיטנפת בטיט ובעפר. וכן כדור שלעץ אסור לטלטלה ולשחק בה. ומצינו במדרש איכה [איכה רבה פ"ב, ירושלמי פ"ד ה"ח] טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין דמרקוע בכל ערובת שובא לאילין קייטייא. ולמה חרב אין תימר משום זנות, והלא ריבה אחת היתה שם והוציאוה משם. ולמה חרב אמר ר' הונא על ידי שהיו משחקין בכדור בשבת.
מצאתי בשם הר' אליעזר מטול זצ"ל דאסור לשחוק בשבת בתם וחסר, הוא שחוק שקורין אוגא מונא, ויש קורין אותו תם כס, מהא דאמרינן בפרק ב' דביצה, [כ"ח ע"א] דר' חייה ור' שמעון בר' קפדי אהדדי. וכן מצאתי כתוב אין ר' מתיר לשחוק באגוזים בשבת וביום טוב משום אולודי קלא. ועוד שמשתכר. ואינו נראה לי, דבמסכת עירובין בסופו מוכיח דאינו אסור לשחוק כי אם משום אשוויי גומות, דאמרינן התם נשים משחקות באגוזים אסור. וכן בתפוחים. ופירש רבינו שלמה זצ"ל לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו, ואמרינן לא משום אולודי קלא ומשני לא, משום אשוויי גומות. וכן פירש רבינו גרשום זצ"ל משחקות, מגלגלות, ושמעינן מינה היכא דליכא למיחש משום אשוויי גומות מותר. ומיהו יש למצוא צד איסור בדבר, דדמי למקח וממכר, שפעמים שמלוה זה לזה ולמחר פורע לו מעות. ויש שאוסרין משום אולודי קלא, שאוסר כל משמיעי קול ואפילו אינם בקולו שלשיר כדאיתא בירושלמי [ביצה פ"ה ה"ב].
